קפיצת באנג'י כתאונת דרכים 

העיתונאית רוית נאור באה למנחת עין ורד כדי להשתעשע בקפיצות באנג'י.

נאור נרתמה לכבל הבאנג'י והוכנסה לכלוב המחובר לזרוע עגורן. באמצעות הכוח המכני של העגורן, הועלה הכלוב מעלה.

עם התייצבותו של הכלוב בגובה 60 מטר, קפצה נאור מתוכו. בהיותה בין שמים לארץ, נחבלה נאור בפניה מכבל הבאנג'י.

את תביעתה לפיצוי נזקיה, היא הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

מאחר ועגורן נחשב ל"רכב" כהגדרתו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, השאלה הראשונית שעמדה לדיון הייתה, אם קפיצת באנג'י מעגורן נחשבת לתאונת דרכים.

לאור הכלל בדבר ייחוד העילה הקבוע בחוק הפיצויים, תשובה חיובית לשאלה שהועלתה תפטור מאחריות אזרחית את מפעילי מתקן הבאנג'י והמבטחת שלהם, חברת הביטוח מגדל; תשובה חיובית תחייב את מבטח העגורן בביטוח חובה, תאגיד אבנר, במלוא נזקיה של נאור.

ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים שבחוק הפיצויים, דורשת כי השימוש ברכב ייעשה למטרות תחבורה. שימוש כזה לא היה כאן.

אלא שההגדרה ממשיכה ומונה שלושה מצבים שאף הם נחשבים לתאונות דרכים. מצבים אלה מכונים על ידי השופטים "החזקות המרבות החלוטות". אירוע הבא בגדרן של אחת החזקות, ייחשב גם הוא כתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים.

אחת החזקות היא "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

השופט יעקב צבן, מזכיר את הלכת בית המשפט העליון ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(3) 532. על פי הלכה זו, חזקת ניצול הכוח המכני מכוונת למקרים שבהם הרכב הוא "רב תכליתי". זהו רכב אשר על פי ייעודו המקורי מיועד הן לנסיעה (הייעוד התעבורתי) והן לפעולות נוספות, המנצלות את כוחו המכני של הרכב. התאונה עצמה נגרמת במסגרת ניצול כוחו המכני של הרכב להגשמת הפעולות הנוספות.

לעגורן ייעוד תעבורתי, לנוע בכבישים. בנוסף לייעודו התעבורתי, לעגורן ייעוד לא תעבורתי - העלאה והורדה של מטענים באמצעות הזרוע שלו.

הנה כי כן, קובע השופט, לעגורן במקור ייעוד "רב תכליתי".

ואולם בכך לא די.

בפרשת עוזר נקבעו שלושה חריגים לתחולת חזקת ניצול הכוח המכני:-
(1) כאשר אין כלל ניצול כוח מכני של הרכב.

(2) כאשר ניצול הכוח המכני הוא לצורך שימוש שאינו חלק מייעודיו המקוריים של הרכב. למשל, אלתור המאפשר שימוש לא תעבורתי בכוחו המכני של הרכב.

(3) כאשר בזמן האירוע נשלל מהרכב דרך קבע ייעודו התעבורתי.
במקרה זה, קובע השופט, ייעודו התעבורתי של העגורן לא שונה דרך קבע. והרי גלגלי העגורן לא הוסרו לצורך הקפיצה. למעשה, גם אם היה העגורן ניצב על רגליים הידראוליות, אין בכך שינוי הייעוד המקורי.

אלא שהתאונה לא קרתה תוך שימוש בעגורן לייעודו התעבורתי. למעשה, קובע השופט, היא גם לא קרתה תוך השימוש בייעודו הלא תעבורתי המקורי של העגורן.

השופט מפריד בין שלב העלאת הכלוב לגובה הנדרש לקפיצה ובין שלב הקפיצה עצמה, אז הכלוב נמצא כבר במצב יציב. רק בשלב הראשון מגשים העגורן את ייעודו הלא תעבורתי המקורי. אם נאור הייתה נפגעת בשלב זה, למשל, נופלת או מחליקה מהכלוב בזמן בו זרוע העגורן הייתה בתנועה כלפי מעלה, הייתה החזקה חלה על התאונה.

אלא שבמקרה זה, התאונה קרתה בשלב השני, שלב הקפיצה עצמה.

נאור נפגעה עקב הקפיצה המכוונת, שהיא מהות ספורט הבאנג'י - ספורט אתגרי שמעצם טיבו וטבעו רווי סיכונים. לא ניצול הכוח המכני של העגורן הוא שגרם לפגיעה; זו אינה מצויה במתחם הסיכונים שבהעלאת והורדת מטענים.

קפיצת הבאנג'י היא למעשה ייעוד שהוסף לעגורן.

מקרה זה, מודה השופט, הוא מקרה מיוחד בו יש תוספת של ייעוד תוך שמירת הייעודים המקוריים.

תוספת הייעוד נעשתה על ידי חיבור כבל הבאנג'י לכלוב ההרמה ולזרוע העגורן. תוספת זו אינה מקורית, ולכן היא מהווה שינוי מהייעוד המקורי.

בנסיבות אלה, קובע השופט, חיבור כבל הבאנג'י הוא מעין אילתור. אילתור זה, על פי הלכת עוזר, מוציא את האירוע מתחולת חזקת ניצול החוכ המיכני.

כתוצאה, פוסק השופט, התאונה אינה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. תאגיד אבנר פטור לפיכך מכל חבות. השופט פנה לדון באחריותם של מפעילי המתקן והמבטחת שלהם, מגדל.

מסמך 254